על התנגדות ומה היא מלמדת אותנו

התנגדות, תנועת חיים פועמת, חזקה או שקטה, מתחככת, מבטאת קול וגבול.

ויחד עם זאת חוויה שבדרך כלל נחוות כבעיתית, אבל מה אם נגלה שהיא דווקא מורה?

התנגדות היא לא בהכרח מחסום או מכשול.

היא סימן, אינטליגנציית חיים, שמספרת לנו על חוויה פנימית: "של הדיפה, של "משהו כאן מרגיש מסוכן".

ילדים, למשל, כשהם נתקלים במשהו שאינו מתאים להם, לא תמיד יכולים להסביר במילים מה מפריע – אבל ההתנגדות נוכחת, אותנטית, ומגולמת בגוף.

בקולקטיב אנו רואים זאת בתנועת המחאות, הפגנות, אקטיביזם.

במרחב הריפוי, כשאנחנו פוגשים התנגדות, זו הזדמנות לעצור ולהקשיב הקשבה עמוקה, לאחר, לעצמי, לשדה.

אז מה יש להתנגדות לספר לנו?

שמירה על גבולות:

התנגדות יכולה לשמש כאמצעי לסמן את הגבולות הפיזיים והרגשיים שלנו. במיוחד כשיש חוויות עבר של פגיעה או יחס לא הוגן, עולה צורך מוגבר להגן על הגבולות ולמנוע פגיעה נוספת.

כשאנחנו מכבדים את הגבולות האלו באופן מודע וקשר תואם מתחילה תנועה של הפשרה.

כן, לא! תהליך בניית עצמיות:

בהמשך לסימון גבולות, כאשר ה 'לא' שלנו לאורך ההתפתחות לא נשמע, לא מקבל תיקוף, התנגדות יכולה לקבל ביטוי של 'לא' כרוני. מאין ביטוי של כעס.

כשאנחנו פוגשים את ה לא! ללא שיפוט ובחמלה רבה, אנחנו מתחילים תנועה לעבר כן, לא, אולי. בחירה חופשית.

חישה לביטחה

התנגדות יכולה להיות דרך לבחון את תחושת הביטחה במרחב.

באמצעותה אנחנו בודקים: האם יש כאן מקום שיכול לפגוש, להרגיש, להבין את הרגשות והחוויות שלנו, או שמא המרחב נחווה כלא בטוח?

זהו גורם מכריע בבניית אמון, במיוחד עבור מי שלא הרגישו ביטחה מול דמויות סמכותיות בעבר.

התרופה לחוסר אמון איננה אמון מיידי – אלא היכולת להרגיש במודעות את חוסר הביטחה / אמון ולשהות אתו בקשר עם אדם אחר.

שמירה על שליטה:

כשאנחנו מרגישים שדוחקים בנו או משתיקים את קולנו, ההתנגדות היא הדרך להשמיע את עצמנו ולתבוע מחדש את המקום שלנו. (כמה חשוב!)

שנקשיב לקול שמתנגד ונפגוש אותו בקבלה בעדינות, ניתן לו מקום אמיתי ואותנטי – הדחף, האינרציה שבקול המתנגד (פחד, כעס...) ימצא מנוחה או ביטוי אקטיביסטי הנובע מאהבה.

הבעת צרכים:

לפעמים קשה לנו לבטא במילים את מה שאנחנו צריכים (בעיקר אם צרכינו לא נענו בעבר)

ההתנגדות היא שפה נוספת, שדרכה אנחנו מאותתים את הצרכים שלנו – ומגוננים על עצמנו.

מערכת עצבים קשובה ועדינה, שמסוגלת להרגיש את ה"פסל" הנפשי, יכולה לאפשר מקום לחוויה הצעירה, וליצור חוויה בריאה.

התנגדות היא לא "בעיה" היא הדרך, מורה שמראה לנו מה מפעיל אותנו ואיך נוכל ליצור מרחבי ביטחה עמוקים יותר.

מהחוויה שלי כמלווה

אני רואה בהתנגדות הזמנה להסתכל במראה.

מה התהליך שאני מובילה? מה דורש כוונון? ההתנגדות קוראת לי לבחון את הדינמיקה בחדר – את הכוח, ההטיות, ואת רמת ההקשבה שלי. , כמו כן התבוננות פנימה לעצמי.

כי לכל אחד ואחת יש פרספקטיבה ייחודית.

אני כאן כדי ללמוד:

- אולי זו הדרך של האדם שמולי להגן על עצמו

- אולי ההתנגדות מהדהדת חוויות חיים קשות.

- ואולי זה איתות עבורי לשנות גישה.

התנגדות היא לא אויב, או בעיה, היא תנועה.

פרטנר. פרטנר לדיאלוג, להבנה וליצירת תהליך מדויק ומכיל יותר.

אז בפעם הבאה שתפגשו התנגדות, תחשבו עליה כמו על מורה עם חיוך קטן שאומר:

"יש כאן עוד משהו שכדאי לראות".

מתי בפעם האחרונה ראיתם בהתנגדות משהו שעזר לכם להתקדם?